הפיד שלי ואני: דיאלוג בחשיכה

הפיד שלי בפייסבוק

הפיד שלי ואני: דיאלוג בחשיכה

עם פרוץ האינטרנט הבטיחו לנו מדיום חדש. כזה שיחבר את כל העולם ויהפוך אותו לכפר גלובאלי. זירה בה אנשים מכל קצוות העולם והקשת המחשבתית והפוליטית יחליפו דעות ומחשבות. עם חדירת הרשתות החברתיות לעולמנו – קצב ההבטחות גבר. הבטיחו לנו מקום לדיאלוג פלוראליסטי בו  כולנו ניחשף למיגוון דעות, נקשיב, נתווכח, נשכנע, נשתכנע. הבטיחו לנו הייד פארק וירטואלי.

בקיעים ראשונים באוטופיה  צצו בעידן הטוקבקים. תחתית הכתבות הפכה לזירת התגוששות שבה האנונימיות איפשרה לאלטר-אגו של כולנו לצאת ולצעוק  ורצוי שכמה שיותר חזק וקיצוני, העיקר שיתייחסו אלינו. גם אם התחבאנו מאחורי הדמות  של "אחד שיודע  מאזור השרון". קיצוני, מתלהם, צפוי, אבל עדיין סוג של דיאלוג בצעקות. אולם עם הזמן, הקיצוניות הרחיקה את הרוב השפוי ולאט לאט הפך אזור התגובות, או כפי שניתן לכנותו היום  "הפיד של למטה" לזירת התגוששות של יחצנ"ים, טוקבקיסטים בתשלום ומשוגעים בלבד, כאלה שלא אתגרו שום מחשבה חוץ אולי מעורכי תוכן ומשפטנים שנאלצו לדון בגבולות חפש הדיבור.

סלפי ואז פרץ הפייסבוק לחיינו ואיתו צצה שוב התקווה לשיח חברתי פתוח ומזין. חשבנו שחוסר האנונימיות יהפוך את השיח ליותר מכיל ופחות מתלהם. כזה שיחבר ביחד חברים ממעגלים שונים – מה שירחיב את מנעד הדעות שלנו. אז חשבנו. הרובוטים של פייסבוק, באיחור אופנתי אחרי גוגל, מתאמצים לנחש איזה אייטמים יעניינו אותנו וימקסמו את אחוזי האינגייג'מנט שלנו עם התוכן של החברים שלנו. האלגוריתמים בודקים את סוגי התכנים, והאנשים ומנחשים עם מי ואת מי בא לנו לראות בפיד ומסננים  את מה שיגרום לנו לחוסר נוחות. עוד מדיניות בה נוקט פייסבוק היא "לייק ייענה בלייק", כלומר – תוכן שסימנו כאהוב מאותת לרובוט שהאדם שכתב אותו מפיץ תכנים שאנחנו קוראים אותם ולכן פייסבוק יציג בפנינו תכנים של אותו אדם בתדירות גוברת. התוצאה: גם אם מאגר החברים שלנו כולל מגוון דעות, הפיד שלנו יכלול רק את אלה שחושבים כמונו. את השאר לא נראה כי הן יהיו קבורות אי שם בתחתית הפיד – שזה גרוע כמעט כמו להופיע בדף מספר 2 של תוצאות החיפוש בגוגל. הוסיפו לכך את העובדה שאנו נוטים להתמכר לתחושת הצדק האבסולוטי וחוסמים לאט לאט את כל מי ש"מעצבן" אותנו ולא חושב כמונו, והרי לנו פיד חדגוני המשקף בעיקר את מגוון הדעות של עצמנו.

הפיד שלי בפייסבוקלאט לאט נוצר אצלנו עיוות תודעתי. אנחנו מתחילים להיות משוכנעים שכל העולם חושב כמונו. אצל אנשים עם נטייה קלה לימין או לשמאל, אוהדי מכבי, אוהדי הפועל, טבעונים וקרנבורים, חילונים ודתיים, נוצר סחרור של הפיד שמשכנע את המשוכנעים בצדקת דרכם ומכיוון שהדיאלוג לא באמת שקול- נוצרת מערבולת הקצנה מסוכנת הסוחפת את המשתמשים אל הקצוות שפעם נראו לנו סהרוריים. התופעה הזו יוצרת דעתנות, חד ערכיות, מעודדת עצלות מחשבתית ומחריבה אלפי שנות שכלתנות.


העובדה שאנו חיים בעולם הפתוח בעיקר לדעות של עצמנו  מגבילה את הביקורתיות על המחשבות שלנו. אם אף אחד לא מטלטל אותנו מדי פעם עם מחשבה אחרת או אומר לנו בפרצוף שהפעם הגזמנו – חורי המסננת של גבולות הטעם הטוב מתרחבים. כמו במחלה אוטואימונית, הטכנולוגיה שנועדה לרווחתנו פוגעת פגיעה הרסנית בשפיות שלנו. באינסטגרם אנשים כבר מרגישים בנוח להעביר תמונות סטאף של גופות מהמלחמה, בווטסאפ רצות שמועות על חיילים מתים ותוכניות אופרטיביות לרצח חברי כנסת עיתונאים ואנשי רוח והפייסבוק כולל אמירות קיצוניות במיוחד שכל דעה נגדית בהן זוכה לתגובה עוד יותר מתלהמת.

מה אפשר לעשות? הציצו בפיד שלכם. אם הוא חדגוני בדעותיו – נסו לשנות זאת. קראו מדי פעם תוכן בנושא שלא נמצא במרכז ההתעניינות שלכם. תנו לייק לפוסט של חבר שחושב קצת אחרת. כך תאלצו את מנגנוני סידור הפידים לסדר את הפיד שלכם באופן מגוון יותר. האם זה יפתור את הבעיה הגלובאלית? כנראה שלא. עם הזמן הפערים ימשיכו ויתרחבו. רק כשנגיע לאירוע מכונן, מפץ גדול אחד, קריסה בלתי נמנעת ואלימה של יקום הדעות אל תוך עצמנו שמתוכו נצא אל עידן פוסט חברתי שינפץ את אשליית ה"ביחדנס" וישאיר כל אחד מאתנו לנפשו כיחידה עצמונית, כוכב בודד  של IP  בגלקסיית אינטרנט הדברים.

להתראות במבול הבא.הנסיך הקטן

 

דרור גליקסמן
dror.webwhile@gmail.com

Internet Marketing, Digital Marketing Ecommerce and ebusiness strategist