יש מרואיינים שכל כך אוהבים לדבר, שקשה להפסיק אותם כדי להשחיל שאלה חדשה. אלה בדרך כלל מרואיינים מנוסים מאוד – פוליטיקאים, מומחים בעלי-שם וידוענים – שרגילים להתראיין ויודעים איך מתנהל ריאיון. למעשה, הם היו יכולים, ובוודאי גם היו רוצים, לכתוב את הריאיון בכוחות עצמם, לא רק את התשובות אלא גם את השאלות. כל עוד יושב מולם מראיין ששואל שאלות משלו, הם יעשו כל מה שהם יכולים כדי לכוון את הריאיון לכותרת שהם חשבו עליה מראש.
אבל כאשר אנחנו מראיינים אנשים שפחות רגילים להתראיין, אנו ניתקל מעת לעת במרואיינים אחרים, שלא ממהרים לפתוח את הפה, בטח שלא על הדברים הרגישים והמעניינים ביותר. אלה יכולים להיות מרואיינים עצורים והססנים מטבעם, מרואיינים שהריאיון דורש מהם לשחזר חוויה קשה שהם חוששים לחזור אליה, או כאלה שיש להם ידע נפיץ מדי והם חוששים מההשלכות של פרסומו. בהרבה מקרים המרואיין פשוט חושד מה יהיה האופן שבו הדברים שלהם יוצגו בכתבה בפועל. מרואיינים כאלה יכולים לענות תשובות לקוניות, או לומר בישירות שהם מעדיפים לא לענות על השאלה.
שבע אסטרטגיות לדיבוב מרואיינים
אז מה עושים? ריכזנו עבורכם שבע אסטרטגיות מובילות של המראיינים המנוסים שלנו, שמשתפים אותנו בניסיון שלהם לדובב מרואיינים במחסום דיבור.
לדבר!
דרך המלך לגרום למרואיין לדבר היא לתת דוגמה אישית: פשוט לדבר בעצמכם, ובאופן קליל ואפילו משעשע שישבור את הקרח ויעביר למרואיין את התחושה שהוא בסביבה בטוחה. כמה מראיינים מנוסים מאוד היו נוהגים לפתוח ראיונות בשטף של סיפורים על עצמם, כאילו הם שכחו לגמרי שהם אמורים להקשיב למישהו אחר. המרואיינים שלהם עשויים להרגיש לרגע שהם עברו לתפקיד המראיין, ואפילו צריכים להילחם על זכותם לחזור ולדבר… ("הלו, זה הריאיון שלי!").
לא זום, לא טלפון
ריאיון טוב מתקיים פנים אל פנים, לא בזום ולא בטלפון. ראיונות טלפוניים שמורים למרואיינים מאוד משופשפים שיודעים היטב מה לומר ומגיעים מייד אל לב העניין. אבל אם מדובר במרואיין שצריך להוביל אותו ללב הריאיון, אין מנוס משיחה ממושכת תוך בנייה סבלנית של אמון. לא פעם קורה שהמראיין יושב עם המרואיין שעות ארוכות, לעיתים אפילו מלווה אותו במשך יום שלם, שבמהלכו ייאמרו הרבה דברים חסרי חשיבות. שני הצדדים ירגישו שהשיחה לא הולכת לשום מקום, שהכול כבר נאמר יותר מפעם אחת. אבל אסור לוותר. הרבה פעמים דווקא בנקודה הזאת, ממש בסוף השיחה, כששני הצדדים עייפים ומותשים, ייאמרו הדברים הכי חזקים.
מיקום: אזור הנוחות של המרואיין
אם מדובר במרואיין טירון, כדאי לקבוע את הריאיון בסביבה יחסית בטוחה עבורו, כמו למשל בפארק או בבית קפה שקט קרוב למקום מגוריו. אפשר גם בבית שלו, אם אתם מרגישים מספיק בטוחים, אבל בית הוא לפעמים מקום בעייתי לריאיון, בעיקר אם יש בבית משפחה, ילדים וחיות מחמד שעלולים להסיט את תשומת הלב של המרואיין. המרואיין גם עלול להרגיש חשוף מדי בבית שלו, מה שיכול לגרום לו להתכנס עוד יותר.
סולם מאמצים: להתחיל מהשאלות הקלות
כדי להוריד את הלחץ של המרואיין, הכי טוב להתחיל בשאלות קלות, שהוא יענה עליהן בקלות. למשל, לשאול על דברים שהוא גאה בהם: "ראיתי שאתה מתנדב במד"א", "שמעתי שזכית בפרס", או לשאול שאלות שסביר להניח שהוא "שורק" את התשובות עליהן, כיוון שהן טכניות או שהן נוגעות ללב מומחיותו. השאלות האלה מן הסתם לא ייכנסו לריאיון, בטח לא בהרחבה, אך הן "מחממות" את שרירי הדיבור לקראת השאלות הבאות.
להקליט, לא להקליד
ריאיון טוב הוא שיחה ששני הצדדים נוכחים בה באמת ובתמים. זה אומר שצריך להיפרד מדף השאלות שלנו (לכל היותר להציץ בו לקראת סוף הריאיון כדי לוודא שלא שכחנו לשאול אף שאלה חשובה), וכמובן לא להקליד או לכתוב תוך כדי הריאיון. מסך המחשב יוצר חיץ פיזי ממש בינינו לבין המרואיין שלנו, וכשהראש שלנו ברשימות שלנו אנחנו לא מיישירים מבט אל המרואיין שלנו. כשאנחנו מקליטים, השיחה יכולה להתקדם בכיוונים מפתיעים, ושני הצדדים לפעמים שוכחים שהריאיון מוקלט. אז נכון שתמלול הוא עבודה קשה ומתסכלת, אבל אם רוצים ריאיון טוב, אין קיצורי דרך.
הידע שלכם לא רלוונטי
ייתכן שאתם מראיינים אדם בתחום עשייה שאתם מכירים היטב ושיש לכם בו ידע. אז בזמן הריאיון, תשכחו מהיעד הזה, וזאת משתי סיבות: הראשונה, לפחות חלק מקהל היעד שלכם לא חולק איתכם את הידע הזה, וחשוב שהמרואיין יסביר את הדברים באופן בהיר. השנייה היא שהצבת שאלות בסיסיות, אפילו כאלה שעשויות להציג אתכם לא הכי חדים, מוציאות מהמרואיין את עמדת ה"מורה" שמסביר דברים סבוכים במילים פשוטות יותר.
להקשיב. אבל ממש
שגיאה של מראיינים רבים היא היצמדות לקו הריאיון שהם בנו בראשם לפני קיומו. הקו הזה חשוב, אפילו קריטי, אם אתם רוצים להשיג מטרות הריאיון, אבל הוא גם חסם משמעותי, במיוחד אצל מרואיינים פחות דברנים. אם ניצמד לתוכנית המקורית, נקבל תשובות קצרות ולקוניות על השאלות, ולא יהיה בשר לריאיון. הקשיבו היטב לתשובות, למה שנאמר בהן ולמה שלא נאמר בהן, היצמדו למילים שנאמרו והתעניינו, באמת ובתמים, לבחירת המילים הזו. בהרבה מקרים, ההאזנה מולידה שאלות חדשות שמצריכות לחדור את שכבות ההגנה של המרואיין, ולהוציא אותו אנושי יותר ומעניין יותר.
