אמינות בווידיאו היא לא רק עניין של עובדות, אלא גם של חוויה. כשהכול נתפס כאמין, הצופה לא חושב על מצלמה, עריכה והפקה – ופשוט נכנס לתוך מה שקורה. אבל כשפרט קטן מרגיש לא מדויק, גם בלי שהצופה יֵדע לשים עליו אצבע, המוח מסמן "משהו פה לא מסתדר" והאמינות נשברת. זה יכול להיות חפץ שהחליף מקום, לוקיישן שלא מתאים לסיפור, דובר שנשמע מהונדס מדי, או מהלך עלילתי שלא נשען על היגיון ברור.

החדשות הטובות הן שזה לגמרי בשליטה: לא חייבים תקציב גדול כדי לייצר אמינות – צריך בעיקר החלטות נכונות לפני הצילום ובמהלכו. הינה חמישה עקרונות קצרים שגזרנו מתוך הפרק הזה בפודקאסט "טו שוט", שיעזרו לכל סרטון להפוך למקצועי, קוהרנטי ואנושי.

אז מה לעשות כדי שהצופה יאמין לכם? אתם יכולים לבזבז ת'זמן שלכם ולצפות בסרטון המלא, או שפשוט תקראו את הטיפים שהכנו לכם:

1.   הדרך לאמת מתחילה בתחקיר מקדים

כשמגיעים לצילום בלי להבין באמת את האדם ואת הרקע, קל ליפול לתשובות כלליות, ניסוחים שיווקיים או הבטחות מוגזמות. תחקיר מקדים מוצלח מונע זאת: הוא מגדיר מהו הדבר החזק שיש לכם ביד, אילו דוגמאות קונקרטיות מוכיחות אותו, ואיפה המרואיין מרגיש בטוח לדבר בכנות מלאה. ככל שמגיעים מוכנים יותר ועם היכרות אמיתית עם החומר, כך קל יותר לכוון את הדובר להישמע טבעי ואמין – אז אל תדלגו על השלב הזה.

2.   המשכיות, המשכיות, המשכיות

הדרך הכי מהירה לשבור אמון היא חוסר עקביות בין שוטים: דוברים שמחליפים צדדים, חפצים שעוברים מקום, או רקע שמשתנה בלי סיבה. הצופה לא חייב לזהות מה בדיוק קרה – הוא פשוט ירגיש שהסצנה לא יושבת. לכן, קובעים מראש כללים פשוטים ושומרים עליהם: מי יושב באיזה צד, מה נמצא על השולחן, ואיך נראה הפריים בכל מעבר זווית. זה חשוב במיוחד כשלא מצלמים הכול ברצף אחד, אלא עוצרים באמצע, עוברים סט-אפ, או אפילו חוזרים ליום צילום נוסף. זכרו: הצופים לא צריכים לדעת כמה ימי צילום מסתתרים מאחורי הסרטון – הם רוצים לקבל את התחושה שהכול התרחש בטייק אחד.

3.   האמת נמצאת בפרטים הקטנים

בכל תוצר וידיאו הפרטים הוויזואליים הם חלק מהמסר – ולכן כל דבר שנמצא בפריים צריך להצדיק את קיומו ולהתאים למה שנאמר. אם מראיינים מנכ"ל של חברה והוא שותה מספל עם לוגו של חברה אחרת, או אם מצלמים שיחה רצינית על רקע הים בלי סיבה ברורה, נוצרת תחושה שמשהו כאן לא מדויק.

בסרטים שאינם דוקומנטריים העיקרון זהה, אלא שהסף גבוה יותר גם הפרטים הקטנים ביותר  יכולים לשבור את הקסם. ב"משחקי הכס", כוס קפה מודרנית שנשכחה בתוך הפריים הספיקה כדי להוציא את הצופים מהסיפור ולהפוך לנושא שיחה ענק. לכן, רגע לפני שאתם מצלמים תעיפו מבט בסט ותוודאו שכל הפרטים שצריכים להיות שם אכן נמצאים – ובעיקר שכל הפרטים שלא שייכים נשארו מחוץ לפריים.

4.   קודם תקבעו כללים – אחר כך תשברו אותם

וידיאו לא חייב להיות ריאליסטי כדי להיות אמין, אבל הוא כן חייב היגיון פנימי. גם בסרטון קצר לחברה, הצופה צריך להבין מייד מהם חוקי המשחק: אם הטון רציני או הומוריסטי, אם הסרט תיעודי, ואם אנחנו מדברים עם אדם אמיתי או עם דמות. רק אחרי שהמסגרת ברורה, אפשר לשבור אותה בצורה שמשרתת את הסיפור ולא מבלבלת. הסרט "ספרות זולה" שובר את רצף הזמן וסדר האירועים ועדיין מרגיש אמין כי הדמויות, הטון וחוקי העולם שבו הוא מתקיים נשארים עקביים. גם הסרט "ממנטו" מתקדם אחורה בזמן, אבל זה עובד כי יש לו חוקיות פנימית ברורה. השורה התחתונה: מותר לשבור כללים – אסור שזה ייראה כמו טעות.

5.   דמות עקבית היא דמות אמינה

בין אם מדובר באדם אמיתי שמדבר מול מצלמה ובין אם בדמות שנולדה בתסריט, העיקרון זהה: כדי להיתפס כאמינה, הדמות חייבת להיות עקבית.

במקרה של אדם אמיתי שמתראיין לפודקאסט או מדבר בסרט תדמית, חשוב לוודא שהוא לא נשמע "מושלם מדי". כדי להגיע לזה, מורידים אותו מסיסמאות גדולות ומכוונים אותו לפרטים: מה קרה בפועל, מה היה מורכב, ואיך זה נראה לפני שזה הצליח. גם שבריריות אנושית עדינה – כמו חיפוש מילה, עצירה קצרה או גמגום קל – יכולה לחזק את התחושה שהוא מדבר ממקום אותנטי ולא מקריא טקסט שהוכן מראש.

כשמדובר בדמות, האתגר הוא לבנות לה יסודות ברורים: רקע, רצונות, פחדים ותכונות אופי. אחר כך צריך לוודא שההתנהגות שלה לאורך הסיפור באמת נובעת מהם. גם בעולם מומצא לגמרי, הצופה חייב להרגיש שהדמות מתנהגת "כמו שמתאים לה" – ורק אז הוא מאמין לה.

הבאנו פה כמה טיפים די חשובים, אבל עזבו – אל תאמינו לנו. תנסו אותם בסרטון הבא שתפיקו ותראו אם רמת האמינות באמת עולה.