כמו כל דבר בצבא, גם כתיבת תכנים דיגיטלית נחלקת ל 3 רכיבים: טכנולוגיה, מדע וקריאייטיב.

בעוד שהרבה נכתב ונאמר על רכיבי הטכנולוגיה והמדע של התכנים, בעיקר על ידי אנשים טכנולוגיים ומדעיים, הרי שבלב ליבה של העשייה נמצא דווקא הקריאייטיב. הקריאייטיב מוצג במקרים רבים על ידי אנשי הקריאייטיב עצמם כקופסא שחורה ומאגית, המצריכה, למרבה האירוניה, "חשיבה מחוץ לקופסא". לך תדע מה הם עושים שם באותן ישיבות סיעור מוחות מרובות תרשימים משורבטים וגלי צחוק? תמיד שאלתי את עצמי למה באמת אנשי הקריאייטיב אוהבים לפזר ערפל סביב תהליכי רקיחת התוכן שלהם? אולי הם חוששים לחשוף את רזי המקצוע? אולי בכלל הם חוששים שנגלה שמאחורי התהליכים הקריאייטיבים והסקסיים ביותר עומדים תהליכים טכניים ומשעממים? ואז גם אני התחלתי לעסוק בקריאייטיב.

אז הנה ספוילר – בלב כל תהליך קריאטיבי נמצאת היכולת לספר סיפור. טוב, נכון, גם בזה אין באמת הפתעה כי האתגר האמיתי הוא בכלל למצוא איפה הסיפור. כשאני בודק את היוצרים שמהווים את מקורות ההשראה שלי בשנים האחרונות, אני לאט לאט מקבל תובנות  על  איפה נמצא הסיפור אצל כל אחד ואחד מהם. בואו נסתכל ביחד רגע על כמה מהם:

התבוננות ומציאת הקשרים: מלקולם גלאדוול- באנגלית:  Malcolm Gladwell

נקודת מפנה - הספר

את מלקולם גלאדוול הכרתי בספרו המצליח הראשון- נקודת מפנה The tipping point, שנכתב ממש עם פרוץ האינטרנט לחיינו ועסק בהתבוננות מקרוב בתופעות שמעצבות את החברה. לגלאדוול יש יכולת אנליטית להתבונן ולמצוא קורלציות מפתיעות בין תופעות. הוא גם חזה את כל התהליכים הויראליים הדיגיטליים במדויק.

מלקולם גלדוול אמר על כתיבתו: "יש לי שני דברים במקביל שאני מתעניין בהם. סיפורים מעניינים ומחקר מעניין. מה שאני מחפש זה מקרים שבהם הם חופפים" . לגלאדוול יש ללא ספק יכולת מצויינת להגיש לנו תכנים אנליטיים באופן שהופך לנו את הפרידגמה על כל מה שחשבנו. כך הוא גילה תהליכים על מכירות נעליים טרנדיות וירידה בפשיעה בניו יורק. בספריו הנוספים Blink והספר outlier הוא ממשיך לספר את הסיפורים שנגלים על ידי התבוננות אמיתית ורעננה ישר ללבן בעיניים של המציאות, ירידה לפרטים ורזולוציות שמהם מתברר לנו שבעצם הכל אחרת. בהמשך, גם כותבי הספרים של פריקונומיקס השתמשו בטכניקת ההתבוננות מקרוב ומציאת הקשרים על מנת להגיש לנו אחלה סיפורים. ספוילר נוסף: הירידה בפשיעה בניו יורק בשנות ה90 לא ממש קשורה ליד הנוקשה של ג'ויליאני כראש עיר.

Steve Nash לקרוא את מה שעוד לא נכתב

כנגד כל הסיכויים, הפוינט גארד הקנדי הלבנבן הזה נחשב לאחד מגדולי שחקני הNBA בכל הזמנים. אז בהיי לייט של הקריירה שלו יש 2 תארי MVP – השחקן המצטיין לשנת 2005 ו2006 , 8 פעמים נבחר לאולסטאר והסיבה היא, מלבד היותו מוביל הטבלאות בזריקות העונשין, שחקן הגנה ושחקן נשמה מוכשר. אבל מה שבאמת מבדל אותו ושם אותו באולימפוס של הטובים ביותר היא השליטה המוחלטת שלו בנתוני האסיסטים. מהו אסיסט? פשוט מאוד, מסירה שמסתיימת בסל. אבל כדי למסור אסיסט טוב נדרשת מעבר ליכולת קליטה ומיפוי המציאות על המגרש בשבריר של שנייה, יכולת לחזות מספר מהלכים קדימה. אסיסטיונר טוב יודע לחזות מה יקרה אם. מוסר האסיסטים בורא עולמות, יוצר מציאויות והזדמנויות שעוד לא קיימות.

מסע הקסם של אבישי כהן

נגני ג'אז טובים יודעים לספר סיפור. נגני ג'אז מעולים יודעים לאלתר את הסיפור תוך כדי תנועה. נגני ג'אז אלוהיים יודעים לקחת אותנו איתם למסע בהם אנחנו חיים את הסיפור יחד איתם. אבישי כהן (הבאסיסט) יודע  לספר סיפור מוסיקאלי שעובר במזרח, וטס משם למערב ועולה באופן לא צפוי למצוקים מפתיעים ומשם למחוזות הדיאן אי הישראלי בניחוח ניואייג'י, פיוז'ן עכשווי. הוא גם יודע לקחת קבוצת נגנים מהשורה הראשונה ולאפשר להם לשלב את הנראטיב שלהם בסיפור שלו

https://www.youtube.com/watch?v=2p6nlhe9jy8

מיינדפולנס (קשיבות) Jon Kabat-Zinn

טוב. בואו נודה על האמת, אני לא עושה מדיטציה או יוגה. ניסיתי, לא הלך, אני טיפוס תזזיתי מידי, והרעיון של שיטות להורדת מתח מכניסות אותי לסטרס רציני. אבל אני מעריץ אנשים שיכולים פשוט להתבונן להקשיב ולספוח למודעות שלהם את עומק החוויות באפן עכשווי, ארצי ולא שיפוטי. קבט-זין לקח אלמנטים בודהיסטים של קשיבות והכניס אותם למיינסטרים של הרפואה והפסיכולוגיה. ההרצאה שלו בטד פתחה לי איזה צ'אקרה או שניים.

הכלב שלי מארלי וג. יפית

מארלי והמכסה

לפעמים הדרך הטובה לספר סיפור הוא פשוט לספר אותו. או להדגים. מנקודה א. עד נקודה ב.  כשמארלי, הכלב הלא ממש מחודד שלי רוצה לאכול הוא עומד ונועץ מבט במזווה. או שהוא בורח וחוזר כעבור מספר שעות עם ראש תקוע במכסה פלסטיק. בסוף הבנתי מה הסיפור שלו והאוכל אכן מגיע לפעמים.

וכן, יש גם את ג. יפית. שמסתכלת לנו ללבן של הפרסומות ומדגימה איך עוד פעם לא פיטרו מנהלי שיווק שלא יודעים למה ואיך לספר סיפור, אבל בדיגיטל זה כבר לא יכול לעבוד להם. נקודה.