שוב הוכח כי הנוסחה: מצחיק +אקטואלי = רייטינג. אפילו במחיר קרדיט לעתון מן העבר השני של המתרס
הודעתו של יאיר לפיד לפני מספר חודשים על כניסתו לפוליטיקה, נראתה ספונטנית. הבחור החליט, פרסם את גשתו בטור שהוא כותב מדי שבוע ומכאן אמורה היתה להתחיל הקריירה הפוליטית של לפיד ג'וניור. מה שלא ידעו ככל הנראה קוראי העיתונים, כי הטור עצמו הודלף כבר כמה ימים לפני פירסומו לעורכי חדשות מכלל הברנז'ה, לשם יצירת באזז יאיר לפידי אפייני.
במערכת "מקור ראשון" החליטו כותבי מדור הסאטירה, אסף וול וגיל סלוביק (גילוי נאות, מעורכי אתר זה), להשתמש בהדלפה המוקדמת כדי לעקוץ את לפיד. הם כתבו טור מקביל (המצורף בזאת) ופרסמו אותו במקור-ראשון, באותו זמן בו עלה הטור המקורי של לפיד ב"ידיעות".
למרבה ההפתעה עלה הטור, בליווי קרדיטים כמקובל, באתר המגזין הכלכלי דמרקר, קישור ממנו אף הועלה אל הדף הראשי של אתר "הארץ" ונשאר בו לאורך כל סוף השבוע. כיצד התרחש הדבר, שעיתון המזוהה עם השמאל נתן במה שכזו לערוץ תקשורת המזוהה במובהק עם הימין הדתי-לאומי?
ראשית, יש לזכור שיאיר לפיד מהווה יריב פוליטי גם עבור השמאל וגם עבור הימין הלאומי. מן הסתם חייכו עורכי הארץ למקרא העקיצה שספג לפיד. עדיין, העלאת טור מערוץ תקשורת מתחרה אינה דבר שכיח גם במקרים שכאלו.
התשובה נמצאת ככל הנראה במושג ה"סאטירה". ההומור חוצה גבולות והוא מאפשרת לדון בעניינים בוערים מבחינה פוליטית, מבלי להכנס לחפירות המגננה הפוליטית המקובלת. הדבר אינו חדש כלל, לליצן החצר של ימי הביניים ולבדחן העיירה מותר היה לומר הכל, לרוב מבלי להרגיז באמת אף אדם. המקרה המובא כאן מהווה הוכחה לכך. מכאן ניתן ללמוד שמסר פוליטי או שיווקי, כדאי מאוד לעטוף בהומור, גם כאשר מתבצע קמפיין נגטיבי שכן פעמים רבות, הסאטירה מאפשרת להעביר מסר מעל המגננות של כל אחד ואחד מאתנו. עובדה.
לחצו על הטור לקבלת גודל מלא
