זה התחיל כשחסן ועמאל נתנו לייק לסטטוס של תנועת "אמונה" העוסק בפרס אשת השנה של המגזר הדתי-לאומי. מאוד התרשמנו מהאינטגרציה הבין מגזרית. באמת מרגש שגברים מהמגזר הערבי אוהבים את נשות תנועת האשה הדתית-לאומית, אבל כשגם עומאן ומחמוד הצטרפו לחגיגת הלייקים, איך אומרים? פה חשדנו.
כשהתופעה חזרה גם בדפים אחרים (ותודה לחסן על הלייק לדף של המכינה הקדם צבאית לבנות דתיות 'צהלי') – הבנו שמשהו מוזר מתרחש. חקירה קצרה בדפי הפרופילים האמורים העלתה ספקות כבדים באשר להיותם משתמשי פייסבוק אמיתיים. איך אנחנו יודעים? מבחן לקמוס פשוט – כמה פריטים "אהב" אותו פרופיל. לצורך הדוגמא, לאורך 6 שנות פעילותי בפייסבוק "אהבתי" פחות מ 500 פריטים. סלאח, לעומת זאת, לארג' הרבה יותר ממני. אצלו נספרו למעלה מ 30,000 דפים שאהב בכל מאודו.
מבדיקה שערכנו מול קולגות עלה שאנחנו ממש לא היחידים. למעשה, כל מי שעוסק בקידום תכנים באופן ממומן ברשת הפייסבוק מכיר את התופעה הזו, של פרופילים בעלי חזות מזרח-תיכונית אותנטית המתנדבים במרץ להתפקד לדפי הפייסבוק שלכם, מבלי להתחשב בתכנם. מילא מדובר היה בלייקים שנרכשו באתרים המוכרים כספסרי לייקים מרחבי הרשת (59 ₪ – ויש לכם 500 לייקים חדשים מהניילונים), אך מסתבר כי התופעה קיימת גם במקרה בו משלם אדם לפייסבוק עבור קידום תכנים באופן חוקי ולגיטימי לחלוטין.
הניסוי
החלטנו לבדוק אמפירית את הנושא. עשינו זאת באמצעות הקמת 2 דפי פייסבוק גרועים במיוחד – כאלו שאין כל סיכוי שמישהו באמת יאהב, ובאמצעות קידומם לקהלי יעד שונים. הדף הראשון שהקמנו נקרא "מד-נייזר":
כפי שניתן לראות הדף עוסק בשיטה עלומה "לארגון תרופות לנשים בגיל השלישי", שיטה שפותחה בידי "ד"ר אמיל שופהאוזן" האלמוני (ולמי שמנסה להיזכר מניין השם מוכר לו – "נוכלים עם סגנון"). כתמונת נושא בחרנו קשישה דכאונית במיוחד העומדת חסרת אונים מול הררי גלולות. הלוגו המשמים נבנה על בסיס תמונת ISTOCK. תכני הדף הכילו אך ורק קישור לכתבה העוסקת ב"גיל השלישי" ותמונה של אביזר ארגון תרופות ארץ ישראלי מצוי. אפילו לא מילה על השיטה עצמה.
את הקידום ביצענו מדי יום לקהלים שונים לגמרי מהמצופה: בתחילה קידום רחב וכללי, ובהמשך קידום ממוקד שהחל בקהלי היעד הלא רלוונטיים ביותר (גברים צעירים המתעניינים בכדורגל, ראפרים אלימים במיוחד ולהקות רוק כבד), והמשיך במיקוד המדויק ביותר, כלומר, נשים בגילאים הרלוונטיים, כאלו המתעניינות בתרופות, בבעיות שכחה, בעזרי הליכה ובשאר עניינים הנוגעים ללייף-סטייל של הדיור המוגן.
ובכן, גבירותיי ורבותיי – הפתעה: למרבה הפלא נרשמה התעניינות רבתי בדפנו המשמים ובשיטת המיקוד ה"חדשנית" שהנהגנו בו. תאמינו או לא, עיקר ההתעניינות בעניינים אלו נרשמה דווקא בקרב המגזר הערבי הנלהב. לא משנה כמה מיקדנו את הפרסום – 90% מנותני הלייקים היו פרופילים גרוניים במיוחד. דגמנו את מרבית הפרופילים, וברובם המוחלט – מדובר בנדיבי לב המחלקים אלפי לייקים לכל פושט יד, כלומר: חשודים בפיקטיביות – וזאת בלשון המעטה. כאשר המיקוד היה המדויק ביותר שאפשר, קוששנו גם פה ושם כמה לייקים רלוונטיים של פרופילים שהגיוני שיתעניינו בשיטה שהמצאנו – אלא שהם נבלעו בבליל הלייקים שהקשר בינם לבין שיטה לארגון תרופות רופף יותר מהקשר בין ערוץ 1 ורייטינג.
הדף השני שפתחנו היה מוקם בצד השני של מנעד אוכלוסיית הגולשים. איתרנו להקת "דת' מטאל" רדיקלית במיוחד, העונה לשם "קינג דיאמונד" – להקת פראי אדם המפיקה קולות מחרידים גם במושגי מתקני הרצת מנועי סילון. הלהקה מתמקדת בשירי אימה מזוויעים ובהופעה כללית שלא היתה מביישת התקפת זומבים.
גם הדף הזה חסר תוכן ממשי, מעבר להצהרה כי מדובר ב"הבי מטאל הכי פ33ה". קישור לסרטון וידאו של הלהקה – היווה את התוכן היחידי שהועלה לדף. ושוב – לא משנה איזה מיקוד בוצע: כללי ורחב, ספציפי ולא קשור (קידום לבנות 55 ומעלה המתעניינות בהליכון ואלצהיימר) או מדויק (צעירים חובבי הז'אנר) – שוב קיבלנו פרופילים כאלה:
ושוב, כאשר המיקוד פולח במדויק – קיבלנו זליגה קלה של פרופילים אמיתיים: צעירים שנראו כמתעניינים בתרבות היללות של להקות הזומבים האמורות.
התוצאות ברורות – מה ההסבר?
מה משמעות הממצאים? האם פייסבוק מוליכה אותנו שולל ומפתה אותנו לבזבוז משאבים על פרופילים פיקטיביים? התשובה החד משמעית היא: לא. למה? כי האינטרס העליון של פייסבוק הוא שהפרסום ישתלם למפרסמים (לא על חשבון המשתמשים – אך זה נושא למאמר אחר). פרופילים פיקטיביים אינם תורמים לאיש – כמעט אף מפרסם אינו טיפש מספיק כדי להשקיע בתוכן רק כדי לנפנף במספר הלייקים שיש לדף שלו. המפרסם רוצה לראות תוצאות בשטח: יותר ערך שיווקי, המוני לידים ועוד מכירות.
אז איך בכל זאת ניתן להסביר את התופעה? ההסבר הטוב ביותר ששמעתי עד כה הובא בבלוג וריטסריום. לפי ההסבר, במקומות שונים בעולם מופעלות "חוות לייקים" המעניקות לייקים לפי מחיר, באופן הנוגד את תקנות פייסבוק. עד כאן אין חדש. פייסבוק מנסה בכל כוחה לאתר את החוות האלה ולמחוק את אותם פרופילים פיקטיביים. גם כאן אין חדש. איפה החידוש? כדי לנסות לחמוק מרובוטי השיטור של פייסבוק – אותן חוות לייקים מעניקות לייקים גם לדפים שלא שילמו על רכישתם ובכך משנות דפוסים קבועים, דבר המקשה את איתורן וזיהוין כחוות לייקים פוריות. זו הסיבה שגם אם לא רכשתם לייקים פיקטיביים – אתם מקבלים כאלה לדפים שלכם.
עכשיו נשאלת השאלה – למה דווקא ערבים? ובכן, לכל איזור בעולם יש את חוות הלייקים הפיקטיביים שלו – אינדונזיה היא דוגמא אחת לכך. נו, אז כנראה שבמזרח התיכון יש כמה מדינות ערביות, ואלה מפעילות, במסגרת מדיניות החקלאות שלהן, גם חוות לייקים מתקדמות.
מה עושים?
אז… מה אפשר לעשות נגד זה? התשובה היא שלא ניתן לחלוטין לסנן את אותם לייקים פיקטיביים ולא רלוונטיים, אך בהחלט יש מה לעשות:
1. עקבו מדי יום אחר הלייקים החדשים שלכם. זיהיתם לייק פיקטיבי? מחקו אותו לצמיתות מהדף. למה? גם כדי להיות כנים עם עצמכם ועם הלקוח שלכם באשר למספר אוהדי הדף, ובעיקר – כדי שבפעם הבאה שתקדמו פוסט ל"חברי הדף וחברים שלהם" – לא תקבלו את כל חמולת הלייקים הפיקטיביים הקושרים באותה חוות לייקים.
2. מקדו את הקידום שלכם בצורה חכמה. נכון – ככל שהקהל ממוקד יותר תפוצתו של הפרסום פוחתת, אך אם עשיתם זאת נכון – התמורה תהיה לייקים טהורים ואחוז זניח של פיקציות. איך מקדמים תוכן באופן חכם? זה כבר נושא למאמר נפרד שיעלה בקרוב.
לסיום, כדי באמת להשתעשע עד הסוף, פתחנו דף שלישי. דף שיהיה מאוד מצחיק לראות בו פרופילים ערביים. כך נולד הדף "גפילטע חייע":
הפוסט היחיד בדף הוא:
"בקרוב על המדפים: גפילטע משאוושה עם מסאבחה – חריף חריף! על בסיס קרפיון וטמפורה".
נו, ומי אוהב את הגפילטע החדשני? אתם כבר יודעים…
תודות
ולסיום ממש – תודה מיוחדת לגב' קדח אלאא על שנתנה לייק לשלושת הדפים הפיקטיביים שפתחנו:
