משלב הרעיון ועד הקלוז-אפ האחרון – המפיקה והבמאי של המתכנה מספקים הצצה למתרחש בקונטרול ומגלים מאילו רכיבים מורכבת תוכנית אולפן מוצלחת
תוכנית אולפן נראית מבחוץ פשוטה למדי: מנחה, פאנל של מרואיינים, ודיון שכביכול מתגלגל מעצמו. בפועל, מדובר בהפקה מדויקת ומתוזמנת, שבה לכל פרט יש חשיבות.
"הפקת אולפן מורכבת מהמון גורמים, ויש הרבה מקומות שבהם אפשר ליפול", משתפת דלית אייזק לויתן, המפיקה הראשית של המתכנה. "אנחנו דואגים שכל הדברים שבשליטה שלנו יהיו פיקס, כמו בחירת המשתתפים הנכונים בהרכב, תדרוך המנחה, וההכנה של האולפן והציוד הטכני. אבל אנחנו גם יודעים שבהפקה שמתבססת על משתתפים חיצוניים יש הרבה דברים שלא נמצאים בשליטתנו, וגם עם זה צריך לדעת להתמודד".
מהרעיון ועד לדיון: איך נולדת תוכנית אולפן?
תוכנית אולפן היא רכיב משמעותי באסטרטגיית התוכן, ומטרתה למצב את המותג ולחזק את הנראות התקשורתית שלו. התוכנית בנויה לרוב מפאנל מרכזי, שכולל מנחה קבוע ומשתתפים מתחלפים, ומפינות קצרות שמשלימות את נושא הדיון הנבחר. נושאי הדיון נבחרים בהתאם ליעדים ולמסרים של הלקוח, ותוך מחשבה על יצירת שיח ער וזווית סיקור מעניינת. "אנחנו לא סתם שולפים כותרת", מסבירה דלית. "אנחנו חושבים מראש איזה מסר אנחנו רוצים להעביר ואילו זוויות אנחנו רוצים להאיר."
לאחר מציאת הרעיון, מתחיל תהליך בחירת המנחה שיוביל את הפאנל. "המנחה צריך להיות מנוסה בהובלת פאנלים מרובי משתתפים וגם להתאים לסגנון של הלקוח", אומרת דלית. "מעבר לכך, הוא צריך לדעת להחזיק שיחה מורכבת, ולוודא שהפאנל מתנהל בהתאם לעקרונות שנקבעו מראש. יש לקוחות ששמים דגש על יצירת שיח פתוח ומכבד, למשל, ואז המנחה צריך ליצור אווירה שבה לכל אחד מהמשתתפים יש מקום לדבר בלי להרגיש מותקף. בפאנלים אחרים, ייתכן שיהיה יותר מקום לעימותים בין המשתתפים, וזה גם משהו שהמנחה צריך לדעת לנהל".
במקביל לבחירת המנחה, נבחרים גם המרואיינים שישתתפו בפאנל. התהליך הזה כרוך בשיקולים תוכניים כמו גם בעניינים טכניים – כי לא תמיד המשתתפים הרצויים יסכימו או יוכלו להשתתף בפאנל. נוסף על כך, יש חשיבות ליצירת איזון בין המשתתפים, כך שיהיה ייצוג למגזרים שונים ולמנעד רחב של דעות.
"לא פשוט לבנות פאנל", מודה איגור רייזברג, הבמאי של המתכנה. "כשאנחנו יושבים בישיבות הכנה, כולם זורקים רעיונות ושמות גדולים, ואני תמיד חושב לעצמי – איך נביא את האנשים האלה? ואז, אני רואה שהאנשים שרצינו באמת מגיעים לאולפן ביום הצילומים. בכל פעם מחדש אני מופתע מהיכולת שלנו להתעקש גם על דברים שנראה שאי אפשר להשיג".
דלית מדגישה גם היא את העבודה הרבה שמושקעת בהבאת המשתתפים המתאימים: "זו עבודה סיזיפית, שכוללת המון שיחות, תיאומים ומעקבים. לפעמים מבקשים ממני דברים שנראים בלתי אפשריים – אבל כשאני מצליחה להשיג אותם, כל האנשים במשרד שומעים אותי צועקת 'יש'".
ההכנות לתוכנית לא מסתכמות בהרכבת הפאנל. כדי להבטיח שהדיון אכן יהיה מעמיק ומדויק, יש לערוך תחקירים מקיפים על נושא השיחה ועל כל אחד מהפאנליסטים, ולהבין על אילו נקודות יש לשים דגש ומהו הערך שכל משתתף יכול להביא איתו לשולחן הפאנל. יום לפני הצילומים נערכת שיחה עם המנחה שבה הוא מקבל תדרוך מדויק, מידע על כל משתתף, ובריף עם שאלות. השיחה הזאת היא הזדמנות ליישר קו עם המנחה, ולוודא שהוא מבין כיצד עליו לנהל את הדיון.
במקביל, גם המשתתפים מקבלים הנחיה על מנת שיוכלו להתכונן כראוי לשיחה, יבינו מה מצפה להם, ויֵדעו מהם גבולות הגזרה של התוכנית. השיחות המקדימות עם המשתתפים חשובות גם כדי לתזכר אותם על כל הפרטים הטכניים – כתובת, מועד, הנחיות לבוש וכדומה. "מעבר לשיחה הטלפונית, יש מסמך קבוע שאני שולחת למשתתפים שכולל רשימת ארוכה של הסברים כמו הוראות הגעה והנחיות שנוגעות ללבוש ולאיפור", אומרת דלית. "לפעמים הם נבהלים מכמות המידע, אבל כשהם מגיעים לכאן הם תמיד מודים לי על כך שהכול היה ברור ומסודר".
לצד הכנת המנחה והמשתתפים, יש צורך להכין גם את האולפן: להחליט כיצד לסדר את השולחן ומקומות הישיבה, לבחור תמונות שיופיעו במסכי הלדים שנמצאים ברקע, ואפילו לבחור את הכוסות שמהן המשתתפים ישתו. "לפעמים יש דרישות ספציפיות שצריך להתייחס אליהן," מוסיף איגור. "למשל, אם מגיע מוזיקאי – אנחנו צריכים לדעת מראש אם הוא רוצה לנגן, ומתכננים אם נצלם אותו בישיבה או בעמידה, ודרך איפה יגיע הסאונד. או אם מגיע שף שמציג מנה – אנחנו מתכננים איפה למקם את המנה אותה כך שהמצלמה תציג אותה בצורה מיטבית. כל ההכנות האלה חייבות להיעשות עוד הרבה לפני שהמצלמות נדלקות."
כשדלת האולפן נסגרת: הצצה ליום הצילומים
יום הצילום הוא הלב הפועם של ההפקה – הרגע שבו כל התכנונים מתכנסים למפגש ממשי מול המצלמות. היום מתחיל בקבלת פנים חמה למרואיינים, עם קפה, כיבוד וחיוך שמרגיע את המתח הראשוני. משם הם עוברים לאיפור, שיער והלבשה. "מאוד חשוב לנו שהמשתתפים ירגישו בנוח מהרגע שהם נכנסים לאולפן, וידעו לקראת מה הם הולכים", אומרת דלית. "כשהמרואיין רגוע, זה משפיע על כל האווירה על הסט – וגם על איכות השיחה עצמה."
כשהפאנל יוצא לדרך, איגור תופס את מקומו בקונטרול לצד שני צלמים שאחראים על ניתוב המצלמות, ואיש סאונד. מתוך חדר השליטה הוא עוקב אחרי השיח ומתקשר עם המנחה דרך האוזנייה. "אם אנחנו רואים שזמן השידור חורג או שמישהו מאריך בתשובה, אני מבקש לעבור לשאלה הבאה. גם אם אנחנו מזהים שיש שאלה שחשוב לשאול, או מבחינים שיש פאנליסט שרוצה לדבר ולא מצליח להשתלב – אנחנו מסיבים את תשומת הלב של המנחה לכך", הוא מסביר. "אבל מעבר לכך אנחנו נותנים לשיחה לזרום, ומשתדלים לא לעצור אותה בכלל כדי לשמור את הדיון כמה שיותר אותנטי."
קשה בצילומים – קל בפוסט
אחד המאפיינים הבולטים של ההפקה הוא מיעוט העריכה לאחר הצילומים – כלומר בשלב הפוסט-פרודקשן. התוכנית מצולמת ומנותבת בזמן אמת, כך שהתוצר הסופי משקף כמעט במדויק את מה שהתרחש באולפן. "אנחנו לא עושים עריכה מסיבית," מדגיש איגור. "רוב הזמן אנחנו רק חותכים טעויות נקודתיות – מישהו שהתבלבל או תקלה טכנית קטנה. חוץ מזה, הכול נשאר כמו שהיה בצילומים".
השיטה של צילום וניווט בזמן אמת מאפשרת גם חיסכון משמעותי בזמן ובעלויות פוסט-פרודקשן, אבל לא פחות חשוב – היא מבטיחה שהצוות יהיה רגיש למה שמתרחש בתוך האולפן. "יש דברים שאפשר להרגיש רק בזמן אמת", מסביר איגור. "העבודה בקונטרול דורשת נוכחות מלאה, כי רק כשאתה בתוך השיחה אתה יכול לשים לב מתי צריך להגביר את הדרמה עם קלוז-אפ, ומתי לתת לנושא להתפתח בפריים רחב יותר שלוכד את כל הפאנל. זאת עבודה מאתגרת שמחייבת אותי להיות בריכוז מאוד גבוה ובדריכות שיא. כל עוד אני בעשייה אני לא מרגיש עייפות, אבל כשהצילומים מסתיימים אני מרגיש כאילו עשיתי אימון קרוספיט של חמש שעות".
תכנונים לחוד ומציאות לחוד: איך מתמודדים עם אירועים לא צפויים?
גם ההפקות המדויקות ביותר לא חסינות בפני אירועים בלתי מתוכננים, שמחייבים מציאת פתרונות מהירים ואלגנטיים. "היה לנו מקרה של משתתף שנתקע בגלל חסימות בכביש, והיינו צריכים לחכות לו", מספרת דלית. "והיה גם מקרה של הפסקת חשמל אזורית שאילצה אותנו לשנות לגמרי את כל לוח הזמנים". גם ביטולים של משתתפים ערב לפני התוכנית, או אפילו בבוקר התוכנית עצמה, הם לא דבר נדיר. "מעולם לא קרה שתוכנית בוטלה כי לא הגיעו אנשים, או שהתפשרנו על פאנל מצומצם", מדגישה דלית. "אבל כן קרה שהרכב הפאנל השתנה בבוקר הצילום עצמו כי מישהו חלה או היה צריך ללכת ללוויה למשל. כשזה קורה, אנחנו נכנסים למוד פתרונות – מתקשרים למחליפים שהכנו מראש, משנים את הלו"ז, מזיזים פינות. הכול תוך כדי תנועה".
העיקרון שמנחה את הצוות הוא לשמור על קור רוח ולמנוע מהמרואיינים להרגיש את הכאוס שמתרחש מאחורי הקלעים. "גם אם יש בלת"ם – בחוץ הכול רגוע", אומר איגור. "יש לנו תקשורת מעולה בצוות. לפעמים מספיק שדלית תסתכל עליי ואני כבר אבין מה הבעיה ואיך צריך לפתור אותה".
נותנים לאנשים במה
מה שמניע את הצוות של המתכנה הוא לא רק הדיוק הטכני, אלא בעיקר האנשים והסיפורים שמאחורי כל תוכנית אולפן. כשדלית נשאלת איזו תוכנית היא זוכרת במיוחד, היא לא מהססת: "התוכנית 'הגיבורים של כולנו' שהפקנו עבור ערוץ משב של ארגון רבני צהר לקראת חנוכה", היא אומרת. "הבאנו לכאן אנשים יוצאי דופן – כמו עוז דוידיאן, שהציל מאות אנשים בנובה, ודבורה אדלר ממושב מירון שהמשיכה לעבד את אדמותיה תחת אש. לשבת מולם ולהקשיב – זו חוויה שלא שוכחים".
גם התוכנית "מעוררי ההשראה" שהופקה לכבוד ראש השנה, גם היא במסגרת ערוץ משב, חרוטה היטב בזיכרון של דלית. "היינו צריכים לאתר אנשים שהם גם מעוררי השראה, גם בקונצנזוס, גם מעוניינים להשתתף, וגם פנויים באותו יום", מרחיבה דלית. "זה היה מאתגר מאוד, אפילו מתסכל, אבל בסוף, כשהם ישבו כאן ודיברו, הרגשנו שאנחנו חלק ממשהו גדול".
איגור, מצידו, מתקשה לבחור תוכנית מועדפת. "לכל תוכנית שהפקנו יש את הזווית המיוחדת שלה", הוא אומר. "מבחינתי הכי חשוב שהלקוח יקבל תוצר מקצועי, ברמה טלוויזיונית, שיעורר שיח אמיתי על נושאים שצריך לשים על סדר היום, וכמובן – תוכנית שקהלי היעד ירצו לראות ולשתף".
