עמותות רבות פונות לקרנות בחיפוש אחר תמיכה, אך מגלות בדרך פערי שפה, ציפיות שונות ואתגרים שמקשים על יצירת חיבור אמיתי. הבנה מעמיקה של אופן החשיבה של הקרנות יכולה לשנות את כללי המשחק ולפתוח דלת לשיתופי פעולה משמעותיים
יש לכם עמותה עם חזון חשוב, עשייה משמעותית ורצון לגדול ולהתרחב – אך לשם כך אתם זקוקים למימון משמעותי. כמו עמותות רבות גם אתם מגיעים לקרן פילנתרופית ומצפים לקבל ממנה תמיכה, כחלק ממקורות המימון שלכם. אתם עושים את הפיץ' שלכם, מספרים בלהט על הפעילות בשטח – אבל משהו תקוע, והמסר לא עובר.
בעוד אתם מדברים את שפת היומיום שלכם מהשטח: מה עשינו השבוע, כמה משתתפים הגיעו, איך נראית העבודה בשטח — הקרן מדברת בשפה אחרת. היא חושבת במונחים של שדה חברתי, של שינוי מגמה, של הכיוון שאליו החברה אמורה לנוע, של "אימפקט" ושל "תיאוריית שינוי".
כאשר עמותה מצליחה לצאת לרגע מן העשייה הקונקרטית ולנסח לעצמה במדויק את החזון שמניע אותה, את ה"למה" שמאחורי ה"מה", מתחילה להיווצר שפה משותפת. ומשם מגיע האתגר הבא: להראות לקרן את ה"איך" שלכם, שיסביר למה השקעה דווקא בכם תשרת את השינוי שהקרן מבקשת לחולל. בתוך שוק תחרותי שבו קרנות בוחרות בקפידה למי להעניק משאבים, זהו הצעד שמכריע את היכולת לייצר חיבור אמיתי.
יחסי עמותות וקרנות: כך פועל העולם הפילנתרופי
יש עמותות שאינן מודעות כלל לאפשרות לקבל תמיכה מקרנות פילנתרופיות. גם כאשר הן בוחנות מודלים של הכנסות, גיוס המונים או תרומות פרטיות — פנייה לקרן אינה נתפסת אצלן כאפיק רלוונטי. בפועל, כמעט בכל שדה פעילות במגזר השלישי קיימות קרנות פילנתרופיות שבהחלט מחפשות עמותות איכותיות להשקיע בהן.
קרן פילנתרופית היא גוף שהוקם על ידי אדם, משפחה או ארגון ציבורי שהחליטו להקדיש חלק מהונם לקידום תחום חברתי מסוים. כל קרן מגדירה לעצמה שדות פעולה המעסיקים אותה, כמו חינוך, פריפריה, עוני, בריאות, יהדות או גשרים בין קבוצות בחברה. הקרן עצמה, בדרך כלל, איננה מפעילה יוזמות בשטח. היא מממשת את החזון שלה דרך עמותות שבהן היא מאמינה ואשר מתאימות לשינוי שהיא מבקשת לקדם.
בעבר קרנות היו בראש ובראשונה מקור לכספים. הייתה זו "הפילנתרופיה הישנה", שהתמקדה בהעברת מימון. בעשורים האחרונים אנחנו עדים לצמיחתה של הפילנתרופיה החדשה. היום הקרנות לא מסתפקות במתן תרומות, אלא מבקשות להבין לעומק מהי ההשפעה שהם יוצרים, כיצד נראים התהליכים בשטח ועד כמה העמותה יכולה לייצר קיימות לאורך זמן. הדור החדש של הקרנות הפילנתרופיות לא מדבר במונחים של "תרומה" אלא של "השקעה חברתית". כך נוצר מארג יחסים מורכב שבו הקרן מביאה משאבים וכיוון, והעמותה מביאה את היכולת לחולל שינוי בשטח. שתיהן נזקקות זו לזו, והחיבור ביניהן הוא תנאי למימוש אמיתי של ההשפעה החברתית שהן מבקשות לקדם.
הפנייה לקרן: אל מי פונים ואיך עושים זאת?
השלב הראשון הוא בחירה נכונה של הקרן. עמותה צריכה לפנות רק לקרנות הרלוונטיות לתחומי הפעילות שלה. אם קרן עוסקת בחיזוק הציבור החילוני בירושלים, אין טעם להגיש לה יוזמה המיועדת לציבור החרדי בצפון. אם קרן מתמקדת בחינוך, היא לא תבחן פרויקט רפואי, חשוב ככל שיהיה. ההבנה הזו בסיסית, והיא מונעת בזבוז זמן לשני הצדדים.
אחרי שמזהים קרן מתאימה, צריך לבחור איך לפנות אליה. במקום פנייה קרה, כמו מייל, עדיף למצוא דרך אישית יותר. אפשר למשל לפנות לעמותה אחרת שכבר עובדת עם הקרן ולבקש ממנה חיבור ישיר. קרנות נוטות לסמוך על עמותות שעובדות איתן, ולכן המלצה כזו יכולה להיות משמעותית. אפשרות נוספת היא להזמין נציגי קרנות לאירוע או לפעילות בשטח, כדי שיוכלו לראות מקרוב את העמותה ומידת ההשפעה שלה. אם אין ברירה, אפשר לפנות לקרן באמצעות שיחת טלפון או מייל, אך חשוב להתנסח בצורה שתמחיש שהפנייה לא נעשתה כלאחר יד. כדאי להתייחס לתחומי פעילות הקרן, ולהסביר למה הפנייה מתאימה מבחינה זו.
נוסף על כך, כבר בפנייה הראשונה, תהיה זו בכתב או בעל פה, נדרש נרטיב יציב וברור: למה העמותה קיימת, מה היא עושה ומי קהל היעד שלה.
אחרי שצולחים את הפנייה הראשונה, מגיע השלב הבא שבו עמותה נדרשת להגיש מסמך מסודר, או להגיע לפגישה פיזית עם הקרן. בין אם מדובר במסמך כתוב, ובין אם בשיחה פנים אל פנים, העמותה צריכה לדעת בדיוק איזה מסר היא רוצה להעביר, ואיך היא מתכוונת להעביר אותו. כאן נכנס לתמונה הפיץ' – נאום מכירה קצר ותמציתי. הפיץ' צריך לכלול שלושה מרכיבים עיקריים: מהו החזון של העמותה, איך היא מתכוונת לממש אותו, ולמה דווקא היא מסוגלת לבצע את התוכנית. פיץ' משכנע עשוי להישמע כך: "אנחנו מזהים בעיה בישראל, שהופכת להיות משמעותית בשדה הזה. אנחנו מאמינים שהדרך לפתור את הבעיה באופן מיטבי היא על ידי פעילות מסוימת, לכן בנינו מערך שעושה את זה, וכיום מוכיח את עצמו, ויכול לגדול ולהשפיע יותר".
השלב המכריע: כמה כסף מבקשים, למה, ואיך מודדים הצלחה?
הקרן גילתה עניין והבינה פחות או יותר מה יש לעמותה שלכם להציע – אבל זאת רק ההתחלה. עכשיו מגיע השלב המכריע שבו אתם צריכים לפרט כמה מימון אתם מבקשים, לאילו פעילויות המימון נועד, ואיך אתם מתכוונים למדוד את ההצלחות שלכם. מבחינת הקרנות, זוהי הזדמנות לבחון לא רק את הבקשה שלכם – אלא גם את מידת הרצינות שלכם. לכן חשוב להגיע מוכנים עם נתונים אמינים שמציגים את העשייה: מספר משתתפים, היקפי חשיפה, תנועה באתר וקצב צמיחה.
הקרנות גם מצפות לראות שיש לעמותה שלכם היתכנות כלכלית. מאחר שהן תומכות לתקופה מוגבלת, הן יחפשו סימנים ליכולת עצמאית: גיוון במקורות מימון, הכנסות עצמיות או מודלים שמראים שהעמותה לא מתכננת להישען על תרומות ללא הגבלה.
בשלב הזה צריך גם להגדיר מה ה – "ASK"-כלומר מהו הסכום המבוקש מהקרן – ולצרף תוכנית תקציבית שמבהירה למה בדיוק הוא מיועד. קרנות מחפשות תקציב ריאלי, כזה שמראה שהעמותה מבינה את היקף הפעילות ואת העלויות שלה, ולא סתם "זורקת מספר". כדאי להציג מסגרת תקציב כוללת, לפרק אותה לסעיפים מרכזיים (כוח אדם, תפעול, תוכן/שטח, הערכה ומדידה וכו'), ולהסביר בקצרה את ההיגיון מאחורי כל סעיף. כשקרן רואה תקציב שקול וסדור, היא מבינה שיש דרך ברורה ליישום ושאפשר לסמוך על ניהול המשאבים.
לבסוף, הקרן מצפה להבין גם איך תימדד ההצלחה: אילו מדדים ישמשו לבחינת התקדמות, באיזה תדירות ייאספו הנתונים, ומה ייחשב לתוצאה טובה. המדידה מאפשרת לקרן לוודא שההשקעה שלה באמת מייצרת שינוי, והיא גם מסייעת לעמותה ללמוד ולהשתפר. לכן, צריך לוודא שמנגנון המדידה הנבחר הוא אכן אפקטיבי, ומשלב מדדי תפוקה (כמה משתתפים, כמה פעילויות, כמה שעות) לצד מדדי תוצאה (מה השתנה אצל קהל היעד, איזה ערך נוצר, איך זה מתחבר למטרות).
ככל שהתוכנית ממוקדת וברורה יותר – מבחינת מטרות, תקציב ומדידה – כך גובר הביטחון של הקרן שהעמותה יודעת לנהל משאבים, לבצע תוכניות מורכבות ולהביא תוצאות ממשיות.
בין תמיכה להשפעה: איך שומרים על יחסים בריאים עם הקרן?
אחרי כל השלבים, מגיע הרגע המיוחל שבו הקרן מעניקה לעמותה תמיכה כלכלית. שלב החיזור הסתיים בהצלחה, ועכשיו מתחילה מערכת יחסים חדשה וממוסדת. הקרנות רוצות להיות מעורבות במידה כזו או אחרת, ולראות מה נעשה עם המשאבים שהן השקיעו. לכל קרן יש מערך דיווח משלה: יש קרנות שמבקשות עדכון חודשי, אחרות מעדיפות דיווח רבעוני או חצי-שנתי, ולעיתים נקבעים מדדים מסוימים שהקרן מצפה לראות. לכן, כבר בתחילת הדרך כדאי לוודא מה נדרש, ולהיערך בהתאם.
מעבר לתדירות ולפורמט הנדרשים, הקרנות לא אוהבות להיות מופתעות בסוף תקופת הדיווח שנקבעה. אם קורה משהו חריג בדרך – לטובה או לרעה – הן מצפות לשמוע על כך בזמן אמת, ולהיות שותפות לסיעור המוחות ולקבלת החלטות. כאן נכנסת החשיבות של שקיפות: עמותות לא צריכות לחשוש לדווח גם על סטיות מהתוכנית המקורית, עיכובים, או שינויי כיוון שנעשו בשטח. קרנות מנוסות מבינות שפרויקטים לא תמיד מתנהלים בדיוק לפי התכנון, בטח במדינה תזזיתית כישראל. עדכון מוקדם ושיח פתוח יוצרים אמון, מאפשרים לקרן לסייע כשצריך, ויוצרים מערכת יחסים שנשענת על שותפות אמיתית – ולא רק על כסף.
אולם, לצד הצורך בשקיפות, חשוב לשמור גם על גבולות המעורבות של הקרן. קרנות צריכות ללוות את העמותה אך לא לנהל אותה. מעורבות מועטה מדי עלולה להשאיר את העמותה ללא תמיכה אסטרטגית, ואילו מעורבות יתר עלולה להחליש את העמותה ולסחוף אותה לכיוונים שלא תכננה.
המורכבות גוברת כאשר עמותה נשענת על כמה קרנות במקביל, שלכל אחת מהן סדרי עדיפויות שונים. במצב כזה נדרש עמוד שדרה ארגוני ברור: הגדרה מדויקת של החזון, הכיוון המקצועי, קהל היעד והגבולות שהעמותה מציבה לעצמה. רק כך אפשר לקיים תיאום ציפיות שקוף מול כל קרן, להבהיר מה כל אחת מממנת, ולוודא שהעמותה מקדמת את מטרותיה שלה – ולא נגררת אחר רצונותיהם של תורמים שונים.
בסופו של דבר, יחסים בריאים עם קרנות נשענים על איזון עדין: שקיפות שמחזקת אמון, מעורבות שלא פוגעת בעצמאות, וניהול מקצועי שמאפשר לעמותה להישאר נאמנה לדרכה גם בתוך מערכת פילנתרופית מורכבת.
השותפות שמעבר לתרומה
המסע בין עמותה לקרן פילנתרופית עשוי להתחיל עם פערים וחסמים, אך יכול להתפתח לשותפות שמביאה לשינוי אמיתי בשטח. עמותות וקרנות הן שותפות טבעיות: האחת מביאה את העשייה היומיומית, והשנייה את המשאבים והחשיבה האסטרטגית. כשהן פועלות יחד, מתוך אמון ושקיפות, ומצליחות ליצור שפה משותפת – נוצר חיבור שמאפשר להניע תהליכים רחבים ומשמעותיים.
