כל סרט רוצה לספר סיפור – וזה לא משנה אם הוא נועד להופיע על מסך הקולנוע, לשמש סרט תדמית או לככב בטיקטוק. לבניית סיפור ויזואלי יש מרכיבים רבים, אבל הכול מתחיל ב"פריים" – כלומר באופן שבו הסצנה ממוסגרת.
בפרק הראשון של הפודקאסט "טו שוט", העוסק בשיווק, קולנוע ומה שביניהם, התמקדנו בנושא הזה בדיוק – עיצוב הפריים. בין היתר שאלנו היכן כדאי למקם את המצולמים, איזו חשיבות יש לתאורה ולמה בכל הסרטונים שבהם אנשים מתראיינים, תמיד יהיו ברקע עציצים מחוץ לפוקוס?
אז מה למדנו מהפרק? כל מיני. אבל הינה חמישה טיפים לעיצוב פריים מנצח ששלפנו ממנו:
1. מזדהים עם השמאל
שני מרואיינים יושבים לצד שולחן: הם ממוקמים בדיוק במרכז הפריים, קרובים למצלמה באותה המידה, ומדברים באותה עוצמת קול. על פניו הם אמורים לתפוס את עיני הצופים באופן שווה, אבל למעשה הדמות שיושבת בצד שמאל של המסך תעורר יותר הזדהות ויותר אמון אצל מרבית הצופים. למה? המוח הימני, שאחראי יותר על עיבוד רגשות והבעות פנים, קולט מידע בעיקר משדה הראייה השמאלי, ולכן דמות שנמצאת שם מעובדת רגשית חזק יותר — וזה יוצר נטייה להזדהות. מכאן, כשמצלמים ריאיון שבו נרצה לקבל הזדהות עם מרואיין, חשוב למקם אותו בצד שמאל של הצופים. לעומת זאת, אם אנחנו רוצים להדגיש דווקא את עמדת המראיין, כדאי שהוא זה שיֵשב בצד השמאלי של הצופים.
2. תחשבו לעומק
לכאורה, כשמצלמים משהו במצלמה טובה הוא נראה בדיוק כמו במציאות, נכון? אבל כשאנחנו תופסים משהו במצלמה, הוא בכל זאת מאבד את אחד הממדים שלו, פשוטו כמשמעו, כי במצלמה הכול נראה דו-ממדי. כדי שנוכל להאמין שמרואיינים נמצאים בחלל מציאותי ותלת-ממדי, אנחנו צריכים לעזור לעין להבין שיש עומק לפריים. אחת הדרכים לעשות זאת היא על ידי הצבת אביזר בין המצולמים לבין הרקע שמאחוריהם. האביזר מוסיף עוד קנה מידה להבין איפה המצולמים נמצאים ביחס לרקע, מה שיוסיף לפריים את העומק הנדרש.
3. ירוק הוא השחור החדש
לאביזרי רקע יש תפקיד חשוב נוסף – הוספת עניין. על פניו, אדם שמספר סיפור טוב אמור להיות מעניין יותר מחפץ דומם כזה או אחר, אבל בפועל העין האנושית מחפשת גם אחר אובייקט להסתכל עליו, במקביל לאדם שמדבר. כאן נכנסים לתמונה (מילולית) העציצים. תופעת ה"תוסיפו עציץ לפריים" מעצבנת אותנו לא כי יש לנו משהו נגד עציצים, אלא כי יש לנו משהו נגד קלישאות. נכון, עציצים הם זמינים, זולים, יפים ומשתלבים בקלות בכל סוג תפאורה – אבל בדיוק בשל כך הם הפכו לנדושים. אנחנו ממליצים מכל הלב למצוא חפצים אחרים – בעדיפות כאלה שגם מתחברים רעיונית למסרים שאותם אתם מבקשים להעביר. באופן הזה החפצים לא סתם יקשטו את הפריים, אלא גם יתרמו לסיפור ולאמינותו.
4. הכול שאלה של זווית
זווית הצילום היא דבר שאנחנו כצופים לא תמיד שמים לב אליו באופן מודע, אבל היא משפיעה מאוד על היחס שלנו למצולמים. אם למשל נצלם מישהו מלמטה הוא ייראה גדול וחזק יותר. צילום בגובה העיניים, לעומת זאת, מייצר אמינות וישירות. עם זאת, כדי ליצור אווירה מאיימת יותר נבחר לצלם מנמוך וכך לגרום לצופים להרגיש קטנים ולא בטוחים, מבלי שהם בכלל מבינים למה. בחירת זווית נכונה לצילום היא חלק בלתי נפרד מתחושותיו של הצופה, ויכולה לקבוע איך הוא ירגיש כלפי הסצנה: האם היא תרגיש לו טבעית והגיונית, או שיהיה בה משהו מטריד, בלי שהוא יודע להסביר למה. זו אחת הטכניקות ליצירת מתח או אימה בסרטים.
5. לראות את האור
תאורה היא אחד הכלים הכי חזקים שיש כדי לייצר אווירה וטון, גם אם הצופים כמעט לא מודעים לכך בזמן הצפייה. לכן, חשוב להתאים את סוג התאורה למה שהסיפור מבקש: תאורה דרמטית על תוכן יומיומי עלולה להיראות מוגזמת ואפילו מצחיקה, אבל כשיש רגע משמעותי או מרגש – תאורה דרמטית תחדד אותו ותעצים את התחושה.
מעבר לאווירה, תאורה גם מאפיינת דמויות. בסרטוני ראיונות, למשל, המטרה היא לשדר אמינות ומקצועיות, ולכן נעדיף אור חזיתי, טבעי ורך שמחמיא לדובר ולא "משחק" עליו יותר מדי. נוסף על כך, תמיד כדאי לחשוב מה נשאיר באור ומה בצל. הבחירה הזו מייצרת היררכיה בתוך הפריים. למשל, אם אחד הדוברים מואר והשני שקוע בצל, הצופים יפרשו את זה כמשמעותי, גם בלי שיגידו להם במפורש.
עשינו לכם חשק לצפות בפרק? לא טוב. אל תבזבזו עלינו ת'זמן. רק אם ממש משעמם לכם.
