הכללים במגזר השלישי הולכים ומשתנים, כאשר הציפייה מעמותות היא להצליח לעמוד כלכלית בזכות עצמן, ולא להסתמך רק על מענקים ותקציבים. הפתרון: חברה כלכלית בבעלות עמותות שמנהלת פעילות עסקית ומעבירה את הרווחים חזרה לעמותה
בעשור האחרון עבר המגזר השלישי בישראל מהפכה שקטה אך עמוקה. עמותות וארגונים ללא מטרות רווח כבר לא יכולים להסתמך רק על תרומות, מענקים או תמיכה ממשלתית – מצופה מהם להיות "בני קיימא" גם מבחינה כלכלית. ציפייה זו מציבה בפני העמותות שני אתגרים מרכזיים. הראשון הוא מהותי –לעמותות שקמו מתוך שליחות חברתית קשה לאמץ חשיבה עסקית, והן חוששות שהמהלך יתרחק מהמטרה שלשמה נוצרו. האתגר השני הוא משפטי – מאחר שעמותה פועלת ללא מטרות רווח, עליה למצוא דרך לייצר הכנסות מבלי לעבור על החוק ומבלי לאבד את הפטורים ממיסוי שלהם היא זכאית.
מתוך מציאות זו הולכת ומתבססת תופעה של עמותות שמקימות זרועות עסקיות נפרדות או תאגידים קשורים, הפועלים במרחב הכלכלי ומחזירים את הרווחים לעמותה. כך מצליחות העמותות לשמור על מעמדן הציבורי, ובו בזמן ליהנות מגמישות ניהולית שמאפשרת להן למכור שירותים, לגייס השקעות ולפעול בשוק באופן עצמאי.
חברה כלכלית שמנוהלת באופן מושכל ובהתאם לחוק מסייעת לעמותה להתאים את עצמה לעולם שבו גם עשייה חברתית נמדדת במדדים של קיימות, מקצועיות ויעילות כלכלית.
פעילות עסקית של עמותות: מה מותר, מה אסור, ואיך עושים את זה נכון?
כאשר עמותה מבקשת להיכנס לעולם העסקי, עליה להבין לעומק את דרישות החוק ואת מגבלותיו, ולבסס מראש מנגנוני פיקוח ובקרה מתאימים. במקביל, עליה לגבש תוכנית עסקית ואסטרטגית ברורה, שתגדיר את מטרות הפעילות, תחום העיסוק, קהל היעד, תחזית ההכנסות וההוצאות, מדדי ההצלחה וגבולות המעורבות של העמותה עצמה. תכנון מוקדם יסייע לשמור על איזון בין העצמאות העסקית של החברה לבין האחריות הציבורית של העמותה.
החוק מתיר לעמותות לנהל פעילות עסקית, כל עוד היא משרתת את מטרותיהן הציבוריות ואינה מסכנת את יציבותן או מהווה דרך עקיפה לחלוקת רווחים.
כדי להבטיח שהשליטה והפיקוח על הפעילות הכלכלית יישארו בידי העמותה, החוק מגדיר שורה של תנאים. בדרך כלל העמותה נדרשת להחזיק בשליטה מלאה או לפחות ב-51% מהמניות של החברה, כדי לשמור על זיקה ישירה לניהול ולבקרה. במקרים חריגים אפשר לשתף פעולה עם גורם פרטי, אך רק באישור מפורש של ועד העמותה ותוך נימוק מפורט לכך שאין בכך פגיעה בעצמאותה הציבורית.
עם זאת, ההפרדה בין העמותה לחברה חייבת להיות אמיתית ומוחלטת. כספים, נכסים ומשאבים של העמותה אינם יכולים "לזלוג" לחברה ללא הצדקה עסקית, והעברת כספים צריכה להיעשות רק בהתאם להסכמים מסודרים ובאישור הוועד והיועץ המשפטי. רווחי החברה יכולים לחזור לעמותה – אך ורק לשם קידום מטרותיה, ולא כתגמול אישי למנהלים או לחברי ועד. חשוב להבטיח גם מנגנוני פיקוח ובקרה: דירקטוריון החברה צריך לפעול באישור ועד העמותה, וחברי העמותה אינם רשאים להחזיק מניות אישיות בחברה. נוסף על כך, יש להימנע ממצבים של כהונה כפולה – למשל, כאשר מנכ"ל העמותה משמש גם מנכ"ל החברה – משום שמצבים כאלה עלולים ליצור ניגוד עניינים.
עם הקמת חברה כלכלית, על העמותה להביא בחשבון לא רק את ההיבטים המשפטיים והניהוליים, אלא גם את המשמעות העסקית והשיווקית של המהלך. החברה החדשה נכנסת למגרש התחרותי של השוק העסקי – שם ההצלחה נמדדת לפי תוצאות, שירות, חדשנות ותדמית. היא תידרש לגבש אסטרטגיית שיווק ומכירות ייעודית, לפתח מותג עצמאי ולבנות מערכת יחסים עם לקוחות, ספקים וקהלי יעד באופן שונה מזה של העמותה האם. חוסר הבנה של כללי המשחק העסקיים עלול להוביל לכישלון כלכלי או לפגיעה במוניטין הציבורי של הארגון כולו.
חל"צ או חברה בע"מ? כך עמותות בונות את הזרוע העסקית שלהן
כאשר עמותה מחליטה להקים זרוע עסקית נפרדת לניהול פעילות כלכלית, עומדות בפניה שתי אפשרויות עיקריות: הקמת חברה לתועלת הציבור (חל"צ) או הקמת חברה בע"מ רגילה. הבחירה בין השתיים תלויה באופי העמותה ובמידת האיזון שהיא מבקשת ליצור בין אחריות ציבורית לבין גמישות עסקית.
האפשרות הראשונה – חל"צ –מוסדרת בסעיפים 345א–345י לחוק החברות, והיא חברה בע"מ לכל דבר, אך כזו הפועלת ללא מטרת רווח ולמען מטרה ציבורית שאושרה מראש. חל"צ אינה רשאית לחלק דיבידנדים וכל הכנסותיה חייבות לשמש למטרות הציבוריות שלשמן הוקמה. נוסף על כך, היא כפופה לפיקוח הדוק של רשם החברות ורשם ההקדשות, הכולל חובת שקיפות, דיווחים שנתיים ובקרה על השימוש בכספים. מבנה זה מעניק לעמותה לגיטימציה ציבורית רחבה ואמון מצד תורמים וגורמים ממסדיים, אך מטיל גם חובות ניהול ופיקוח מחמירים.
האפשרות השנייה – חברה בע"מ רגילה – מתאימה לעמותות הפועלות בשוק תחרותי או בתחומים שבהם נדרשת גמישות ניהולית רבה יותר. לפי חוק העמותות, עמותה רשאית להקים ולהחזיק חברה כלכלית, כל עוד נשמרת ההפרדה המשפטית בין שני הגופים וכל רווחי החברה מופנים לקידום מטרות העמותה. חברה בע"מ מאפשרת קבלת החלטות מהירה, גיוס השקעות פרטיות וניהול עסקי עצמאי, אך אינה נהנית מהפיקוח הציבורי ומההכרה החברתית שמאפיינים חל"צ.
מכיוון שמדובר בהחלטה מהותית, על ועד העמותה לבחון את המהלך בזהירות, לוודא שהוא תואם את טובת העמותה ואינו כרוך בסיכונים מיותרים, ולתעד את ההחלטות וההתקשרויות הנלוות. כמו כן, יש לבחון את ההיבטים המשפטיים, המיסויים והרגולטוריים של המהלך, ולהקים מנגנוני בקרה וניהול תקין. בסופו של דבר, בין אם העמותה בוחרת בחל"צ ובין אם בחברה בע"מ, העיקרון המנחה נותר זהה – הפעילות הכלכלית צריכה להוות אמצעי לקידום המטרה הציבורית, ולא מטרה בפני עצמה.
בחירת הפעילות העסקית הנכונה: איך משלבים קיימות כלכלית ושליחות חברתית?
לאחר שנבחר המבנה המשפטי המתאים, מגיע השלב המעשי – בחירת סוג הפעילות הכלכלית שתתאים לערכי העמותה ולצרכיה. ההחלטה צריכה להתבסס על ניתוח של יתרונות יחסיים, משאבים קיימים, והזדמנויות עסקיות שמתיישבות עם הערכים והמטרות של הארגון. ככל שהפעילות הכלכלית קרובה יותר לליבת העשייה הציבורית של העמותה – כך גדל הסיכוי שהיא תהיה גם מניבה וגם מחזקת את ההשפעה החברתית שלה. לדוגמה, עמותה העוסקת בתחום החינוך עשויה לפתח מערך הכשרות מקצועיות בתשלום, ועמותה סביבתית יכולה להקים עסק לשירותי מחזור.
בישראל ובעולם אפשר למצוא לא מעט דוגמאות מוצלחות לעמותות ללא מטרות רווח שהקימו חברות כלכליות עם פעילות עסקית מניבה שגם תואמת את ערכי העמותה. תנועת הביטחוניסטים, למשל, מפיקה טיולים מודרכים בתחום הביטחון ומפעילה חנות לממכר מוצרים ביטחוניים כזרוע כלכלית התומכת בפעילותה הציבורית. דוגמה נוספת היא ויצ"ו ישראל, שמפעילה את רשת הביגודית – חנויות לבגדי יד שנייה המבוססות על תרומות ומופעלות ברובן על ידי מתנדבות. ההכנסות ממכירת הפריטים מממנות את פעילותה החברתית של ויצ"ו למען נשים, ילדים וקהילות מוחלשות. גם קבוצת "שכולו טוב", עמותה הפועלת לשיקום נפגעי נפש ובעלי צרכים מיוחדים, מפעילה מיזמים עסקיים-חברתיים כמו רשת בתי הקפה "קפה טוב" ורשת חנויות הספרים "סיפור חוזר", שבהן עובדים אנשים עם צרכים מיוחדים – כך שהפעילות תורמת הן לשיקום תעסוקתי והן ליציבות כלכלית.
גם בעולם פועלים מודלים דומים: ארגון Goodwill Industries מפעיל רשת חנויות יד שנייה, שהרווחים מהן מממנים תוכניות תעסוקה והכשרה לאנשים עם מוגבלויות; ארגון YMCA מפעיל מרכזי ספורט וכושר בתשלום, שהכנסותיהם משמשות למימון תוכניות לקידום אורח חיים בריא וחוסן קהילתי; והצלב האדום האמריקאי מפעיל חברת בת שמציעה קורסי עזרה ראשונה והכשרות מקצועיות, שהכנסותיה משמשות לתמיכה במערך הסיוע בעת אסונות.
כל הדוגמאות הללו ממחישות כי פעילות עסקית נכונה אינה רק אמצעי כלכלי לשימור העמותה, אלא גם כלי להרחבת השפעתה הציבורית. כאשר היא מנוהלת בתבונה, הפעילות העסקית יכולה להפוך למנוע שמחזק את היציבות הפיננסית של הארגון, ובו בזמן מקדם את מטרותיו החברתיות בדרך יעילה.
לחשוב כמו עסק, לפעול כמו עמותה
שימוש בחברה כלכלית מגלם את השלב הבא באבולוציה של המגזר השלישי: חיבור בין ערכים חברתיים לכלים עסקיים. זהו לא ויתור על השליחות הציבורית, אלא דרך חדשה להבטיח את המשכיותה לאורך זמן – באמצעות יצירת מקורות הכנסה עצמאיים, ניהול מקצועי ושקוף, ושמירה על איזון עדין בין אחריות חברתית לאיתנות פיננסית.
בעידן שבו הגבולות בין עולם העסקים לעולם החברתי מיטשטשים, עמותות רבות מאמצות חשיבה יזמית ומתרגמות את הערכים שלהן למודלים עסקיים. בכך הן הופכות מגופים התלויים בתרומות לארגונים חדשניים, שמקדמים שינוי חברתי מתוך חוסן כלכלי.
