שתי פרסומות: האחת פורסמה בעיתונות החרדית והשנייה בעיתונות הסרוגה. מה ההבדל בשפת שני המגזרים? אין. המלל זהה (כולל "למהדרין יש תנובה"), כנראה שמספיק להדביק כיפה סרוגה במקום שחורה וחולצת טי במקום מכופתרת – וכל ישראל חברים באותו מועדון צרכנות
בעלי המותגים ממשיכים לפספס את המגזר הסרוג. כשפונים לחיילים – הקריאייטיב יודע להשתמש בסלנג צבאי, כשפונים למורים יודעים להשתמש בתוכן שיווקי הכולל הומור בית ספרי, כשפונים לחרדים מתכתבים עם עולם ערכים נוקשה, ורק כשפונים לסרוגים – בעצם, מי בכלל פונה לסרוגים? המגזר הנעלם.
מצאו את ההבדלים
